הטור השבועי · עיתון פרשה
עשרתם ערבתם
מעשה בחסיד שחווה קשיים ב'שלום בית'. החסיד התבייש מאוד לפתוח את הנושא בפניו של הרבי, רבי שלום־דוב־בר. הלוא הרבי עסוק בעניינים כל כך נעלים ונשגבים, דברי החסידות שלו עמוקים ומרוממים, והעיסוק סביבת הרבי הוא רק בעניינים שבתורה ועבודת השם. להיכנס אל הרבי ולהציג בפניו מריבות קטנוניות שבין בני זוג? נשמע כמו רעיון לא חכם ולא מכובד.
הימים חלפו, והבעיה לא נפתרה. היא כנראה גם החמירה. בינתיים, הרבי השיב את נשמתו הטהורה לבוראה. עם בנו, הרבי הריי"צ, הרגיש החסיד קצת יותר פתוח כנראה, או שהמצב החמיר ובייאושו פתח החסיד את כאבו בפני הרבי החדש.
וכך תיאר הרבי את מחשבותיו של היהודי:
"אנחנו, יושבי בתי חומר, בבוא לנו באיזה עבודה ושאלה אשר סבוכה בעניינים גשמיים – כבד הדבר עלינו לדבר, כי הלוא חומריות היא, מגושמה, והאיך יעיז אדם לדבר בדברים כאלו? ובפרט עם מורו ורבו, בהיכל קודשו, אשר רק אור תורה ואור תפילה בו יאהיל ויאיר ויזרח?".
אבל הרבי מייד העמיד את החסיד על השגיאה שבדבריו. "אבל טועים בזה טעות גמור! כל ישראל אשר התורה והמצווה הם נחלתם, אינם חומריים! וגם הגשמיות שלהם הוא רוחניות!".
לגופו של עניין, המשיך הרבי במכתב וסיפר כי בעל התניא בשנות ההנהגה הראשונות שלו, היה מקדיש זמן רב להדרכה "בענייני הנהגת איש עם בני ביתו שיחיו". בהמשך, הפקיד הרבי את התפקיד הזה בידי גדולי תלמידיו.
עיקר הדגש היה שעבודת השם, התפילה באריכות כמנהג החסידים, ה'התבוננות' בגדולת הבורא ושאר ההנהגות הנובעות מהדרכת החסידות – לא רק שלא יבואו על חשבון הדרכת הבית, אלא חייבות להתחבר עם הבית ולרומם אותו.
בחצרו של אדמו"ר הזקן הסתופפו חסידים גדולים וקדמונים, שכה היו שקועים בתפילתם ויראתם, שהיו עלולים לשכוח מעט את קרובי המשפחה שלהם. לפעמים ההתנהלות הביתית שלהם הייתה "בציוויים ופקודות מבלי הגד טעם וסברא". אדמו"ר הזקן השקיע זמן לשרש את ההתנהגות הזו, וללמד כיצד החסידות צריכה להאיר את הבית ולא לפקוד עליו.
באחת השיחות שערך בעל התניא עם החסידים בנושאים אלו, דרש את המשנה המפורסמת ממסכת שבת: "שלושה דברים חייב אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עִשַּׁרְתֶּם? עֵרַבְתֶּם? הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר!".
אדם צריך להיות 'מעודכן במצב הבית'. לקראת שבת הוא צריך לבדוק עם עצמו, עם בני ביתו, מה קורה בשלוש התחומים הללו:
"עישרתם" מלשון עשירות – איזו מידה טובה קניתם השבוע?
"עירבתם" – עבר עליכם שבוע שלם של עשייה ופעולות, עד כמה הצלחתם לערב את הקב"ה בתוך כל זה, את הכוונה העליונה שעבורה ירדנו לעולם?
וכעת "הדליקו את הנר" – הנשמה, נר ה' נשמת אדם, תאיר אצלכם. כי אחרי שישה ימי עבודה ברכישת מידות טובות, ועירוב הקב"ה בכל דבר, כשמגיעה השבת, הנשמה מאירה!
כמה מאיתנו יכולים לדעת על מצב המידות הטובות שלהם עצמם, ועד כמה הם התקדמו השבוע? עוד פחות מכך יכולים לדעת על בני ביתם.
רבותינו הקדושים חינכו אותנו לקחת אחריות על מצבם הרוחני של בני הבית מתוך אכפתיות ודאגה כנה. בשקט, לא תמיד הם צריכים לשים לב לזה. לפעמים אולי גם כדאי להצניע את זה. אבל להיות שם כדי לדאוג להתפתחות הרוחנית הזו. זוהי חובתנו ההורית, המשפחתית.