מזחלת דוהרת

בחוץ קפוא, הנוסע יושב בין חביות השתייה החריפה ורועד מקור, ופתאום העגלון מסתובב אליו ואומר לו: "פתח את החבית!"

"מה אומר ומה אדבר?" – שח חיים בֶּר לחבריו החסידים, כאשר ישבו בהתוועדות בחצר הרבי.

"יצאתי לדרכי הנה, לפני כשבועיים. כמו שכולכם יודעים הפרוטה איננה מצויה בכיסי, ומעות עבור נסיעה בעגלה אין לי. אבל כדי להגיע הנה, למקור מים חיים, לשמוע דברי אלוקים חיים מהרבי שליט"א, שווה כל טרחה. ובכן, הלכתי ברגל.

"ואז, החל הקור הנורא, איזה רוחות ואיזה שלגים, ואני מתבוסס בשלג צעד אחר צעד, על כתפי אני סוחב את מטלטליי, וצועד רגל בתוך השלג, ואז עוד רגל. בקצב הזה לא הייתי מספיק להגיע הנה עד פורים...

"ה' הטוב ריחם עליי, ולפתע מתקרבת מזחלת שלג גדולה. עגלה גדולה נושאת חביות מכובדות של ספירט מהכא להתם. והיושב על הסוסים, הוא לפי מראהו 'משלנו', יהודי טוב ויקר".

ליד מקור האור

החסיד המשיך וסיפר:

"הרוכב זיהה אותי מייד כיהודי הזקוק לקפיצת הדרך, והציע לי להצטרף אליו. התיישבתי לי בין החביות מאחור, והוא השמיע 'דיו' לסוסים, הצליף כאן, הצליף שם, והמזחלת החלה לעוף.

"שמתם לב פעם להבדל המהירות בין עגלה עם גלגלים ובין מזחלת? זה לא ייאמן, היא פשוט כמו עפה באוויר. במהירות, בקלות. סוסים טובים היו לו לבחור הזה, שיהיה בריא.

"אבל מה? אם קודם, כשבוססתי בשלג לאיטי היה לי קר – כעת עברתי למצב של קיפאון. הרוח של תנופת הנסיעה, וכשהיא עוברת בין החביות הגדולים היא כמו רוח-פרצים, ואני פשוט קופא שם...

"לפתע הסתובב אליי היהודי, הנוהג את העגלה, וצועק לי: 'היי, צדיק, החבית ההיא, עם הסימון האדום, היא פתוחה לשימוש. הא לך כוסית קטנה, ועשה 'שהכול', זה יחמם אותך כמו שצריך'.

"לקחתי את הכוסית, פתחתי את הברזית, בירכתי 'שהכול' ושתיתי רוב רביעית מהספירט הטהור. מה אומר ומה אדבר? לא עבר רגע, ובכל גופי התפשט חום. בתוך רגע אחד קיבלתי כוח להתמודד עם הקור הנורא.

"ולמה אני מספר לכם את כל זה? אהה, חסידים?

"הלוא תבינו? אנחנו יושבים כאן, על יד מקור האור. סביבנו ספרי חסידות לרוב. רק על השולחן הזה מתגוללים שלושה ספרי 'תניא'. זה לא פתרון לאף בעיה. אם יושבים על יד הספירט, ולא לוקחים טיפה אחת פנימה – אין סיכוי להתחמם.

"עלינו ללמוד את הספרים, אבל לא להסתפק בכך – אלא גם להביא אותם אל תוך תוכנו. להתבונן בתוכנם, לחשוב על ה'ובכן' העולה מהם. וכך, כך נוכל להתחמם ולהאיר!".

בוחר בשיריים

אחת מההדרכות שקיבלנו מרבותינו על אודות לימוד החסידות, היא שמכל דבר צריכים לעשות "ובכן". מהו "ובכן"? – הלימוד עוסק בעיון בסוגייה, בעומקה, חוקר אחרי מהותו. ה'ובכן' זו יצירת לולאה הקושרת בין הסוגייה העיונית ובין ההנהגה המעשית; מה יוצא לנו מכל זה בפועל.

והרבי הריי"צ פירש פעם את לשון ברכת 'ישתבח', "הבוחר בשירי זמרה", כך: הקב"ה בוחר בשיירים, במה שנותר, מן הזמרה. ב'ובכן' העולה מכך למעשה.

'ובכן', יש ללמוד, להתפלל, ולהפנים אל תוכנו את תורת החסידות.