שלמה קונין

כשביקרה מלכת שבא אצל שלמה המלך, אמרה לו: "אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ. אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ". המפגש עם אנשיו ועבדיו השפיעו עליה לא פחות מהמפגש עם שלמה בעצמו.

במטאפורה הזו נתאר את השליח החסיד רבי שלמה קונין, השליח הראשי של הרבי למדינת קליפורניה, ואגדה מהלכת ומעוררת השראה של שליח שמיצה את הרמות הגבוהות ביותר של מסירות לשליחות.

רבי שלמה הוא דוגמה לחסיד המקושר אל הרבי, הנמנה עם "השומעים את חוכמתך" במובן החסידי של 'ביטול', הנובע מספירת החוכמה,

מתוך כך שהם "השומעים את חוכמתך".

הנה סיפור השגור בפיו של רבי שלמה:

בערב פסח תשי"ח (1958) הייתי תלמיד ישיבה בן שמונה-עשרה. בבוקר אותו יום המתנתי בתור כדי לקבל מידי הרבי את המצה השמורה, 'מאכל האמונה' כדברי הזוהר, עבור הוריי, שהתגוררו ברובע ברונקס בניו־יורק.

בהגיע תורי העניק לי הרבי שלוש מצות עבור הוריי, ואז הוסיף: "אתה נוסע לברונקס, האם תרצה לבצע איזו שליחות עבורי ולהביא מצה למשפחה בברונקס?". השבתי בשמחה: "הנני". הרבי מסר לי עוד שלוש מצות והפנה אותי למזכיר כדי לקבל את כתובת המשפחה.

ברונקס די גדולה, והוריי גרו בקצה השני של הרובע. התקשרתי לאמי ואמרתי לה שזכיתי לקבל שליחות מיוחדת מהרבי ולכן אתעכב, ושלא ידאגו אם אאחר.

הזדרזתי לצאת לדרך. כמעשה שטן הרכבת התחתית נתקעה באמצע הדרך, ואני עברתי להתרוצץ באוטובוסים. השעה התאחרה והשקיעה התקרבה. נאלצתי להמשיך רגלית אל היעד, שהתברר כרחוק מאוד.

בהגיעי אל הכתובת גיליתי בניין שהשתייך לפרויקט מגורים לעיוורים. איתרתי את דירת המשפחה, מבעדה נדף ריח בישול של בשר מאוד לא כשר... את הדלת פתח אדם מקועקע, בעל כרס בולטת, שהביט בי בעיניים עייפות ותמהות. בזווית העין הבחנתי בכיכר לחם על השולחן העלוב. אמרתי בקול רם ומשמח: "חג שמח! זכיתם לקבל מצות מיד קודשו של הרבי!".

המבט על הבית הבהיר לי שהמשימה שלי לא מסתכמת במסירת המצות. "האם האישה והילדים בבית?", שאלתי, "רוצים אולי לשמוע את סיפורו של החג?".

עודני מדבר ואל הדלת מתקרבת האישה, שהייתה בהיריון מתקדם, ומשני צדדיה ילדות קטנות, ובקלות היה אפשר להבחין שהן אינן רואות, לא עלינו.

הוֹפַעֲתּי הפתאומית בחייהם החשוכים, עם מתנה מהרבי וברכת 'חג שמח', הייתה מרגשת עבורם. ראשית, דאגתי לסלק את החמץ. הושבתי אותם ופתחתי בסיפור יציאת מצרים. יין כשר כמובן שלא היה. הם שתו ארבע כוסות של מים ל'זכר' ארבע הכוסות.

בהגיע הרגע פתחנו את המצות, בירכתי איתם, והם אכלו בהתרגשות גדולה. ללא ספק, זה היה ערב יוצא דופן עבורם. חשתי את דאגתו של הרבי למשפחה אומללה כל כך, ושמחתי על שזכיתי להיות השליח להביא להם קרן אור.

לפני שנפרדנו, בשעה מאוחרת, העזתי לשאול: האם יש לכם אולי מושג מדוע ביקש ממני הרבי להגיע דווקא לביתכם?

בעל הבית סיפר: "לפרנסתי אני עובד כמעבד עורות, לא עבודה נעימה במיוחד. בית המלאכה שלנו הוא בתוך משחטה. אשתי בהיריון שלישי. לאחר לידת שתי הבנות העיוורות, התעוררה הדאגה שלנו למקרה שלישי. הרופא המליץ על הפלה. אני התקשיתי לקבל זאת. במשחטה פגשתי שוחט חסיד, ובהמלצתו, כתבתי את מצוקתנו לרבי. הרבי בתשובה שלל את הרעיון של ההפלה, בירך שייוולד ילד בריא, ושגם מהבנות האחרות נזכה לנחת".

כל הדרך הביתה הרהרתי באהבתו הגדולה של הרבי לכל יהודי. הגעתי בשעה מאוחרת והתיישבתי לקיים את מצוות החג בעצמי, מתוך התרוממות רוח שאין כמותה.

* * *

בי"א בניסן יחול יום הולדתו של הרבי. ביום הזה החלה לזרוח בעולם שמש אהבת ישראל והדאגה לכל יהודי, שממשיכה ומאירה זה מאה עשרים וחמש שנים, באמצעות הרבי ובאמצעות ר' שלמה קונין ואלפי חבריו, שלוחי הרבי.