רבי הושיעה

'גילוי אליהו' היה תמיד משאת נפשם של צדיקים ואנשי מעשה. מדור לדור נספרו על היד אלו שזכו וראו את הנביא מבשר הגאולה. התלמוד כותב, "אשרי מי שראה פניו בחלום, ואשרי מי שנתן לו שלום והחזיר לו שלום".

גם חברי ה'חבורה הקדושה' שהתלכדה סביב הבעל-שם-טוב מחולל החסידות, רצו בכל מאודם לפגוש את אליהו הנביא, והרבו להפציר ברבם ש"יסדר להם פגישה" שכזו. לבסוף הבעל-שם-טוב התרצה, ואחרי תקופה ממושכת של לימודים והתנהגות קדושה, סיפר להם היכן יוכלו לפגוש את אליהו הנביא.

"כידוע לכם", המתיק הבעש"ט סוד עם תלמידיו, "בשעת היריד הגדול בלייפציג, מתקיים טקס קבלת פנים מיוחד לפריצי ורוזני המדינה שטרחו ובאו ליריד. ביריד הקרוב, הפריץ השלישי שיעלה לבימת הכבוד הוא אליהו הנביא. סעו לשם, ובעזרת השם תוכלו גם לדבר עמו ולהתברך מפיו.

בהתרגשות גדולה התכוננו התלמידים לנסיעה ללייפציג, והיו דרוכים לקראת לפגישה המיוחלת. הם הוסיפו יראת שמים על יראתם, שקדו על ספרי מוסר ותיקון המידות, עד שממש הפכו לאנשים אחרים, כאלה הראויים לפגוש את אליהו הנביא.

הפריץ השלישי

חבורת תלמידי החכמים בלטה בקהל מקבלי הפנים של הפריצים. לבושם היהודי, ובעיקר מראה פניהם העדין, לימדו שהם שאינם שייכים לכאן. אומנם יש יהודים רבים שעוסקים במסחר, אך מה להם ולקבלת פנים פריצית? והנה באים הפריצים והדריכות בקרב התלמידים עולה. והם סופרים: אחד, שניים, שלושה... הנה הוא! התלמידים לא יכלו לגרוע את עיניהם מדמותו של הפריץ השלישי. פריץ פולני של ממש, לבוש כפריץ, מדבר כפריץ, ומתנהג כפריץ. האומנם מסתתר אליהו בדמותו של הפריץ הזה?!

התלמידים החליטו לשלוח אליו נציג, שידיו רב לו בחוכמות העולם והוא בקיא גם בפולנית ובנימוסי האצילים. יבקש הוא מהאדון הנכבד לאפשר להם לבקרו ולשוחח עמו. ניגש התלמיד אל אליהו-הפריץ, וכל שאר החברים עוקבים מרחוק בלב פועם. "הוד מעלתו" פונה התלמיד ביראת כבוד גלויה לפריץ ההדור, "האם יועיל נא כבוד תפארתו לאפשר...". בטרם סיים התלמיד לדבר וכבר הדפו הפריץ במקל שבידיו, ושילחו כפי שמשלחים חתולת אשפתות. "לך מכאן יהודון", הרעים עליו, "אין לי זמן עבורך ועבור שכמותך!".

חזרו התלמידים אל הבעל-שם-טוב שבורי לב וחפויי ראש. מה חטאו ומה פשעו שכך שילחם אליהו הנביא בבושת פנים? "מגיע לכם!", אמר הבעל שם טוב לתלמידים המופתעים, "כשנוצרה ההזדמנות, וסוף כל סוף ניתן לפגוש את אליהו הנביא, אין זה הזמן לנימוסי הבל, ל'הוד מעלתו' ול'אדון נכבד'. ברגע החד-פעמי הזה יש לצעוק מעומק הלב: "רבי, הושיעה!".

להתחבר לרעיון

בליל הסדר זכינו כולנו לביקורו של אליהו הנביא. הייתה זו הזדמנות מצוינת לבקש מעומק הלב. אני מקווה שלא החמצנו אותה, והיא תפעול את פעולתה. אבל כעת יש הזדמנות נוספת. הבעל שם טוב הקדוש גילה וקבע שבחג האחרון של פסח מתגלים בעולם רוחו ואורו של מלך המשיח.

במיוחד, הטעים הבעל שם טוב, בשעות האחרונות של החג. והחשבון פשוט: חג הפסח-חג החרות, הוא חג הגאולות כולן, כשסופו מכוון כנגד הגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו.

הבעל שם טוב, ואחריו צדיקים רבים נוספים, הנהיגו לאכול בחג האחרון של פסח סעודה נוספת, אחרי הצהריים, סעודה הנקראת 'סעודת משיח'. הרבי מליובאוויטש הוסיף שתיית ארבע כוסות יין, כמו בליל הסדר. הסעודה המיוחדת הזו היא הזדמנות חד-פעמית להתחבר לרעיון הגאולה, לצאת מה'מצרים' שבה אנחנו שרויים רוב רובו של הזמן, ולהתחיל להבין שאפשר גם אחרת...