הרבי סירב לטלפון

אפילו הרב אברהם שמטוב, 'שר החוץ' של חב"ד בגבעת הקפיטול, שידע את ההערכה העצומה שרוחשות אומות העולם לרבי מליובאוויטש, הופתע לקבל את שיחת הטלפון ממזכירות החדר הסגלגל.

היה זה לקראת י"א בניסן תשל"ח (1978), יום הולדתו השבעים ושישה של הרבי. מזכירתו של נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר, צלצלה למשרדו של הרב שמטוב בבקשה: הנשיא מעוניין להעניק לרבי את הכבוד שהוא ראוי לו. יואיל נא הרבי לבוא לבית הלבן, לפגישה עם הנשיא.

הרב שמטוב נאלץ להסביר למזכירה שהרבי נוהג באופן עקרוני שלא לצאת מניו יורק, ואת המנהג הזה לא הפר מעולם, ואין שום סיכוי שהרבי ישנה ממנהגיו.

אחרי מספר דקות התקשרה שוב המזכירה. הנשיא, היא אמרה, הבין שהרבי אינו יוצא מניו יורק, ומשום כך הוא מעוניין לשוחח עם הרבי טלפונית ולברכו בקולו. הרב שמטוב בירר את העניין, וחזר עם תשובה: יום הולדת הוא יום חשוב, הרבי מנצל את היום הזה להתעלות ותפילה. הוא איננו יכול לקבל שיחת טלפון בעיתוי כה מיוחד עבורו.

הרב שמטוב מספר כי האירוע הזה רק הגביר את הערכתו של קרטר לרבי. מעודו לא פגש אדם שמסרב לשיחת טלפון עם נשיא ארצות הברית. קרטר לא יכול היה שלא להתרשם מעבודתו הרוחנית של הרבי, העולה בחשיבותה על שיחת טלפון כזו.

ואנחנו מה? – יום הולדת הוא יום מיוחד, יום נשגב. זה יום שבו האדם משלים מעגל חיים נוסף, וחוזר לנקודת ההתחלה: ירידת נשמתו לעולם. ואז הוא שואל את עצמו: מה תפקידי כאן? מדוע ירדה נשמתי לעולם? מה השליחות המיוחדת שהיא קיבלה לעשות כאן, ומה אני עושה עם השליחות הזו?

יום הולדת הוא סוג של ראש השנה פרטי. לצד המסיבה הנחמדת זה זמן לאמירת תהלים, להרהור פנימי, לאימוץ החלטות טובות של שיפור, שינוי והתחלות חדשות.

ומצד שני, יום הולדת הוא גם יום של הודיה. על עוד שנה שחלפה ובה קיימנו מצוות ולמדנו תורה. אולי יכולנו להשקיע יותר, אבל ברוך השם, אנחנו מלאים בכל טוב, והקב"ה משפיע לנו אך טובה וברכה.