רובשקין

בפרשת מקץ תשנ"ב (1991) הרבי מליובאוויטש הסב עם החסידים ל'התוועדות'. בדבריו העלה את הקשר שבין הציפייה למשיח לפרשת השבוע, מקץ. ואז קרא הרבי: "כאשר שומע יהודי את שם הפרשה 'מקץ', אומר הוא מיד 'אהה, זהו קץ הימים!'". כלומר, זמן הגאולה. קולו של הרבי באותה עת היה חלש למדי, והיה צורך להתאמץ כדי לשמוע את דבריו. אך את הזעקה "אהה, זהו קץ הימים" שמעו בכל פינה בבית הכנסת.

כל דבר בימים אלו מזכיר לנו את הגאולה. כמה אנחנו זקוקים לה. אפילו קריאת שם הפרשה 'מקץ', מזכירה לנו את "קץ הימים!" שאנו מייחלים אליו. ולכמיהה ולצפייה הבלתי נלאות שלנו לסיים כבר את הגלות, יש תכלית משמעותית בסיום סיפור הבלהות שאנחנו עמוק בתוכו.

חליפת השחרור

אני זוכר את הרגע הזה. לילה, מוצאי היום האחרון של חנוכה תשע"ח (2017). על הצג הופיעה הודעה. "שלום רובשקין שוחרר! הוא בדרך הביתה". התקשיתי לעכל את משמעותה. את גודל הבשורה. שנים רבות כל כך של ציפייה, תפילות, תקוות וחלומות נוסחו לשורה בודדת, עוד הודעה נכנסת, כמו תזכורת לעבור בסופֶּר, צ'ק שנכנס לחשבון, תמונה חדשה שהתקבלה.

הסיפור של רובשקין נגע באלפי לבבות בעולם כולו. יהודי יקר, איש עשייה וחסד, נפל קורבן לרדיפה עם מאפיינים אנטישמיים, והושלך לכלא בארצות־הברית לתקופת זמן ארוכה וחריגה. על ארצות־הברית אמרו צדיקים שהיא 'מלכות של חסד'. אין ספק שבבוא הגאולה, כאשר הבורא יחלק שכר לאומות העולם שסייעו לעם ישראל, ארצות-הברית תזכה למקום של כבוד מיוחד. גאד בלס אמריקה. אבל לצד היותה 'מלכות של חסד' היא איננה מלכות של רחמים וחמלה. מרגע שנגזר על אדם דין, לא יעזור דבר. ייקוב הדין את ההר.

פרשת מאסרו של רובשקין הפכה מוקד לעניין ציבורי עבור קהילות יהודיות בכל העולם. רבים חשו כי העוולה שנעשתה לספק הבשר הכשר מספר אחת בארה"ב מכוונת בעקיפין גם אליהם, משום שהיא טפחה לממדיה ממניעים אנטי־יהודיים. תפילות למענו התקיימו בקהילות רבות, העשייה הרוחנית למענו חצתה מדינות ומגזרים והתפשטה הרבה מעבר לקהילת חב"ד, שעם חבריה נמנה.

לאחר דחיית הערעור האחרון שלו, היה ברור שבדרכי הטבע ר' שלום מרדכי ירצה את מלוא עשרים ושבע שנות המאסר שנגזרו עליו. אבל ר' שלום ומשפחתו מצידם שידרו אופטימיות וביטחון בהשם. הם לא חדלו לומר שברצות השם הוא יצא, ברגע שכך ירצה הקב"ה.

ואכן, זה בדיוק מה שקרה. הוא שוחרר לפתע, בלי הודעה מוקדמת, בעקבות חנינה מידית שעליה חתם הנשיא טראמפ.

אשתו נסעה לקבל את פניו עם חליפה מיוחדת, שהמתינה בכל אותן השנים ברכבה לרגע הבשורה מתוך אמונה חזקה שכך יהיה. באותו לילה, חליפת השחרור הורדה מן הקולב וה'חתן' הופיע כשהוא לבוש בה.

ככה הוא יבוא

פעם ישבו תלמידיו של אדמו"ר הזקן, בעל התניא, ושוחחו בסמוך לחדרו. "יש לי שאלה", שח אחד מהם. "בגמרא נאמר שמשיח יבוא 'בהיסח הדעת'. וכי יש משהו שחושבים עליו כל העת כמו על המשיח?! איך יבוא 'בהיסח הדעת' כאשר לא מסיחים דעת ממנו, אף לא לרגע?".

דיון ער התעורר בחבורה, והם נסחפו בשאלות ובתשובות, בפלפול ובדיון. לפתע נפתחה דלת חדרו של הרבי, והוא ניצב בפתחה בכל הדרו. התלמידים נרתעו, נוכחות הרבי הפתיעה אותם. הרבי חייך ואמר, "ככה הוא יבוא".

לאמור, גם אם מדברים על המשיח כל הזמן, מקווים ומאמינים בכל לב לבואו, ואף זקוקים לו כל כך - כשהוא יבוא, זה יהיה פתאומי. בבת אחת, ברגע אחד. אף פעם לא נהיה מוכנים להפתעה הגדולה הזו. רק שתבוא כבר.