כפרות מיוחדות

"ריבונו של עולם, שנתקזז?"

פונדק הדרכים החל להתרוקן. אחרוני השיכורים נפלטו מפתחו החוצה, בעידודו הפעיל של מוֹשְׁקֶה בעל הפונדק. רק אורח אחד, יהודי למראהו, נותר ישוב על יד אחד השולחנות, ראשו מוטל על ידיו בתנוחת שינה. אבל היהודי לא ישן, הוא המתין. הוא ידע שמשהו עומד להתרחש.

מו‍ֹשְׁקֶה עבר על ידו, תוהה האם להעירו ולבקשו שייגש אל חדרי האכסניה. אך הוא ריחם על היהודי והחליט שלא להעירו.

שעון האורלוגין צלצל והראה על חצות הלילה.

מוֹשְׁקֶה קרא לשׂוֹרְקֶה שתזדרז להביא את הפנקסים הגדולים מהארגז שתחת המיטה. התיישב בארשת פנים רצינית על יד השולחן, פתח את הפנקס הראשון – גדול ומשומש היטב – והחל קורא בכאב:

"יום שלישי, ב' מרחשוון, היה כאן עובר-אורח יהודי שלא קיבלתיו כראוי".

"יום חמישי, ד' מרחשוון, קריאת שמע של שחרית קראתי בחטף, כמעט לקראת סוף הזמן".

"באותו הערב, ברכת המזון הייתה שלא מתוך הסידור".

כך הלך הפונדקאי ומנה את חטאיו לאורך כל השנה, כשפניו שטופות בדמעות וקולו נשבר בבכי, עד שהסתיימה ההקראה. עכשיו לקח את הספר השני, וקרא:

"ביום ד' דחג הסוכות, נכנס כאן ערל גדול ולקח כמה בקבוקי יי"ש ולא שילם, ואף איים על זוגתי".

"בהושענא רבה נשבר לנו המיחם הגדול, הפסד של 40 רובל כסף".

"ביום ו' כסלו, בעוברי ביער נפלתי ונחבלתי".

לחלל האוויר נזרקו כל מיני צרות, דאגות וייסורים שהיו מנת חלקו בשנה החולפת.

כשסיים, הרכין את ראשו ותמכו בשתי ידיו כשהוא שוקע בהרהורים. לבסוף נשא עיניו לשמיים וקרא: "ראה ריבונו של עולם, אינני מכחיש; אני חייב לך חוב גדול. אני באמת לא בסדר כלפיך, ריבון העולם, אני חייב לך הרבה מאוד.

"אבל, אם נדבר גלויות, גם אתה בעל-חוב כלפיי. אני לא בסדר, אבל גם אתה קצת לא בסדר... ואם נניח את הדברים כפי שהם, אינני יודע ריבונו של עולם, מי חייב למי יותר, החשבון קשה ומסובך, ריבונו של עולם. יש לי הצעה, הבה נתקזז, קח את העבירות שלי ומחול לי עליהן, ואני אוותר לך על הצער והדאגות!".

הפונדקאי מזג מן החבית כוס גדולה של יין שרף, הניף אותו כלפי מעלה, בירך 'שהכול', וקרא: "לחיים, ריבונו של עולם!", ושתה את הכוס עד תומה.

בחשכת הלילה חמק מן הפונדק היהודי האורח, מזדרז לחזור לליז'נסק ליום הקדוש. משתאה, מבין מדוע הציע לו רבי אלימלך לנסוע הנה במקום להיענות לבקשתו להיות נוכח ב'כפרות' שלו. כפרות כאלה לא ראה מעודו...

* * *

הסיפור הזה מסופר בפי חסידים, והמסר הפשוט שבו מציג את הפשטות והטוהר של 'היהודי הפשוט', המנהל את חייו באמת ובאמונה. היוקר של 'היהודי הפשוט', עליו חינך הבעל שם טוב ועליו חינכו רבותינו מאורי החסידות, מגיע כאן לגבהים חדשים.

במבט שני, יש בסיפור משמעות רחבה בהרבה, הנוגעת גם לאנשים שאינם מנהלים פנקסנות עם הקב"ה ולא סבורים שהקב"ה חייב להם משהו.

הייחודיות של עבודת היהודי הפשוט איננה רק התמימות ויראת השמיים הפשוטה, אלא גם הכנוּת. עבודת התשובה מיוסדת על פתיחות וגילוי לב.

בקהילות רבות משוררים "חטאנו לפניך, רחם עלינו" במנגינה עליזה למדיי. והלוא אם "חטאנו לפניך", מניין השירה?! והתשובה: השירה היא לא על החטא, אלא על עצם הזכות לפנות לקב"ה, על הידיעה שיש מישהו מאחורי הקו, והוא כאן כדי לשמוע ולהקשיב.

עבודת השם הזו בנויה על אמונה בכך שהבורא הטוב והמטיב איננו "שוטר מפחיד עם שוט ביד", אלא אבא רחום וחנון, שרוצה להסדיר את העניינים מולי, להיטיב לי, ומצפה שאיטיב אני את דרכיי.

* * *

אלול הוא חודש של ידידות, "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו/ג), ומתוך כך הוא חודש ההתפייסות והסליחות. שיח התשובה והחרטה נעשה מלב אל לב, מכוח ה'ידידות' שאותה עלינו לאמץ.

נכון, הקב"ה "לא חבר שלך", אבל הוא קשוב לגמרי, והוא רק איתך. ועכשיו, נעשה חשבון נפש שיוביל לשינוי חיובי ומעשי.