כמו ניקולאי

מסירות נפש, מהי?

קהל בן עשרות אנשים גדש את הדירה ברחוב מַחַוַויַה 22 בלנינגרד (פטרבורג) באותו פורים בשנת תרפ"ז.

האנשים הבינו שהם נוכחים ברגעים גדולים. זו הייתה 'התוועדות' לרגל חג הפורים עם הרבי, רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, בעיצומה של תקופה מהקשות שידעו יהודי רוסיה.

באותה עת התנהלה המלחמה על הפצת התורה והיהדות במרחבי רוסיה הסובייטית, מול אנשי המחלקה היהודית – ה'יבסקציה' – ששמו את הרבי כמטרה לחיציהם, מתוך הבנה שהוא המגן האחרון של יהדות רוסיה.

הרבי דיבר באופן נחרץ. מחסידיו תבע מסירות נפש בלי שום פשרות. כל אחד מוכרח למצוא לו את המקום אליו הוא ייסע לחזק את היהודים, לפתוח בתי חינוך מחתרתיים, להחיות את בתי הכנסת שעוד נותרו ולקיים קרב מאסף על מה שעוד אפשר להציל.

אחד הנוכחים בהתוועדות הזו, החסיד אליהו חיים אַלְטוֹיז, כתב את רשמיו: "הפורים הזה היה יחיד במינו, ונשתנה מכל השנים בכל הפרטים". הוא תיאר את הרבי: "התרגשות עצומה, פנים נזעמות, עיניו מקור דמעה, עורו ובשרו אדמו מפנינים, בהגיגו תבער אש בקול חזק מאוד, דברים מבהילים ומפחידים אשר אוזן לא שמעם עד הלילה הזה, השתפכות הנפש ממש".

בשלב מסוים נעמד הרבי, "ויאמר בפנים צהובות ושוחקות: אני מקבל על עצמי ד' מיתות! (ארבע מיתות בית דין) כשתראו שהגוף בוער, אל תרחמו! שמרו על הראש!".

וממשיך אלטויז: "דברים הנוראים והאיומים האלה נאמרו ונשנו מספר פעמים ברעש גדול ובהתלהבות גדולה, כלפיד אש ובעמידה על רגליו, ובאותה שעה פחד גדול ונורא נפל על הנאספים עד אשר לא מצאנו לפנינו מקום לעמוד, וממש אבדנו מקוצר רוח.

"אחד מזקני החסידים שלא יכול היה להתאפק הרהיב עוז בנפשו ויאמר: 'רבי אין אנו יכולים, אין אנו רוצים לשמוע דיבורים כאלה, צריכים אנו 'רבי' כאן למטה ממש!'.

"ויענה לו רבינו: 'שאלתי את אבי: "כמו ניקולאי?", ויענני: "כן, כמו ניקולאי"!'".

גם במחיר העונש

מה הכוונה 'כמו ניקולאי'?

ממשיך רבי אליהו חיים לתאר את דברי הרבי, שסיפר סיפור.

ניקולאי הראשון היה איש מלחמה מנעוריו. כאשר עוד היה רק יורש העצר של אביו הקיסר פבל הראשון נשלח לנהל מערכה צבאית כלשהי. ברגעים מסוימים הבין ניקולאי כי עליו לבצע משהו משמעותי כדי לנער את החיילים ולהביא את הניצחון בפועל. הוא הבטיח להם מתנות יקרות, והם אכן הלכו ועשו את שהצטוו.

כאשר חזר ניקולאי להיכל המלכות, אמר לו אביו: כל הכבוד לך על ההצלחה הכבירה, אך המתנות שהבטחת לא היו בסמכותך ולא לפי התקציב האפשרי. משום כך עליך להיענש.

רבי יוסף יצחק שאל שנים קודם לכן את אביו, רבי שלום דוב, כאשר הועיד אותו למשימות של מסירות נפש; איזה סוג של 'מסירות נפש' מבקשים ממנו, האם רק דבקות במשימה וחתירה ליעד, או גם הליכה מעבר לקצה, מה שמכונה 'מסירות נפש ברוחניות', שעלולה לגרור ביקורת בשמיים.

והרבי השיב לבנו: "כמו ניקולאי!".

מה שצריך

מסירות נפש של קפיצה לאש היא מופלאה. אך בעומדנו ערב חג הגאולה של רבי יוסף יצחק ממאסרו, בי"ב וי"ג תמוז, מסירות הנפש בסגנון ניקולאי היא שונה: זו עשייה שאין בה טפיחה על השכם; זו נכונות לקבל נזיפה על העדפת מסירות הנפש על פני ערכים חשובים; זו ההירתמות לעשות לא רק מה שצריך – אלא גם מה שלא צריך. העיקר: לבצע את המשימה, להפיץ את היהדות ולהביא את הגאולה.