גאון יעקב

לילה של אור במדשאות הבית הלבן

מדי שנה בחנוכה מתרחש מחזה מרהיב על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון. חנוכיית ענק מוארת בטקס מסורתי ומרשים, כשהתזמורת של צבא ארצות הברית מנגנת שירי חנוכה מסורתיים והאירוע משודר בכל ערוצי החדשות המרכזיים. מיליוני צופים ברחבי העולם עוצרים נשימתם למראה הנשיא האמריקאי עומד ליד החנוכייה היהודית, מאזין לברכות ומשתתף בטקס העתיק.

זהו אחד המיזמים יוצאי הדופן של הרבי מליובאוויטש, שראה בעיני רוחו את העוצמה שבהצבת סמל יהודי בלב ליבה של המעצמה החזקה בעולם. במשך השנים הפכה החנוכייה הלאומית של ארצות הברית לסמל של גאווה יהודית, מגדלור של אור המאיר את לבבותיהם של מיליוני יהודים בכל רחבי חמישים המדינות.

הנשיא הסכים לצאת

תארו לעצמכם מה חש יהודי בפינה נידחת באיזו עיירה קטנה באמריקה, כשהוא רואה את סמל עמו, המונה מספר כה מצומצם של נפשות, מתנוסס בגאון על פסגת העולם. איזו תחושת התרוממות רוח אופפת אותו כשהוא מביט בילדיו וחושב: "הנה, זה העם שלנו, זו המסורת שלנו, וכל העולם רואה ומכבד אותה".

אשתף כאן סיפור מ'מאחורי הקלעים' של ההדלקה הראשונה בהשתתפות נשיא ארצות הברית. הוא טומן בחובו לקח עמוק על משמעותה האמיתית של גאווה יהודית, לקח שאקטואלי היום יותר מתמיד.

היה זה בחנוכה תש"ם (1979), בעיצומו של משבר בני הערובה באיראן. שישים אמריקאים נכלאו בשגרירות ארה"ב בטהרן בידי המשטר החדש של חומייני. הנשיא ג'ימי קרטר, שהתקשה להתמודד עם האירוע הקשה, הסתגר בחדר הסגלגל בבית הלבן כאות הזדהות עם בני הערובה.

והנה לראשונה מזה מאה ימים יצא הנשיא הזעוף מחדרו אל המדשאות, להשתתף בטקס הדלקת נרות החנוכה. את האירוע ארגן שליחו המסור של הרבי, הרב אברהם יצחק שמטוב, שליח וחסיד רב פעלים שהיה מהקרובים ביותר לרבי.

הרב שמטוב, שהיה מודע למשמעות ההיסטורית של הרגע, נשא נאום מרגש על אור החנוכה שבכוחו לגרש את החושך, בכוח האמונה והתקווה. בתום הנאום, כיבד את הנשיא להדליק את ה'שמש', ופתח בברכות במנגינה המסורתית. הוא הדליק ארבעה נרות.

"העולם חשוך כל כך, ואתה מדליק רק ארבעה נרות?", שאל הנשיא בתמיהה.

באותו רגע היסטורי על מדשאות הבית הלבן, עמדו זה מול זה שני עולמות: מצד אחד, נשיא המעצמה החזקה בעולם, המבקש להדליק את כל האורות בבת אחת, לגרש את החושך במכה אחת. מולו ניצבת המסורת היהודית העתיקה, המלמדת על תהליך הדרגתי של הוספה באור, יום אחר יום, נר אחר נר.

הרב שמטוב הסביר בנועם: "הלילה הוא הלילה הרביעי של חנוכה. אנחנו מדליקים בכל יום נר נוסף, זהו רעיון מופלא של 'מעלין בקודש' - שבאור צריכה להיות הוספה מיום ליום. בכל ערב אנו מוסיפים עוד נר, עוד מעט אור, עד שבלילה האחרון החנוכייה כולה מאירה בשלמותה".

אך הנשיא התעקש: "אבקש ממך להדליק את כל נרות החנוכייה, כדי להפיץ את אור האמונה בכל התוקף ולגרש את החושך הכבד השורר בעולם".

ציפייה ליותר

הרב שמטוב שקל את המצב: מדובר במנורה הקטנה העומדת לצד המנורה הגדולה, שתישאר דולקת עם ארבעה נרות כדין. העולם כולו זה עתה שמע מנשיא ארצות הברית על כוחם של נרות החנוכה לגרש את החושך. אולי אכן "עת לעשות לה'"?. והוא המשיך והדליק את החנוכייה כולה.

בתום האירוע, דיווח הרב שמטוב לרבי על ההצלחה הגדולה, כולל אותו רגע שבו נענה לבקשת הנשיא להדליק את כל הנרות. תשובתו של הרבי הייתה קצרה וחדה: "ממך – ציפיתי ליותר גאון יעקב".

דווקא ברגע השיא של פרסום הנס, כשגאווה יהודית מתנוססת לעיני העולם כולו, באירוע שהפך לאבן דרך היסטורית, בחר הרבי ללמד שיעור עמוק: המדד האמיתי לגאווה יהודית אינו רמת הפרסום או היקף הסיקור התקשורתי.

העיקר הוא "גאון יעקב" – אותו תוקף יהודי ואומץ לב לשמור על קוצו של יו"ד בהלכה. שולחן ערוך – לפני הכול ואחרי הכול.