יש לנו תבלין

היא ישבה על סף הכניסה ל'בית' בצ'יאילי המבודדת. לא ממש 'בית' ולא ממש 'כניסה'... ישבה לה בשקט, והרהרה נוגות.

היא נזכרה בחיים הטובים של 'לפני'. בעלה הצדיק, הגאון, הקדוש, מנהיג ברמה את קהילת יקטרינוסלב (כיום: דנייפרופטרובסק) ואת כל יהדות אוקראינה. ביתה שוקק אנשים ופעילות. ידיה שלה עמוסות עבודה. היא מנהלת ומארגנת את כל צורכי היהדות בעיר הגדולה. אז, עוד היו גם הבנים בבית, הו... הבנים הצדיקים, המיוחדים כל כך שלה – אין כמוהם בכל העולם. כעת הם במקומות אחרים.

והזהירו אותם. בטח שהזהירו אותם. כמה פעמים נכנסו אליהם הביתה אנשי השלטון ומקורבים, ואמרו בקול ברור, שאם לא יחדלו מפעילותם יושם הרב מאחורי סורג ובריח. וכמה צחק להם ולעג להם. וכמה רק אמר, שביכולתם לשלוט רק בגוף – אך לא ברוח. ושבכוח לא ישיגו מאומה.

איך עמד איתן בעלה הצדיק, רבי לוי יצחק, ועודד אנשים לחיות כיהודים, לגדול כיהודים, להינשא כיהודים ולמות כיהודים. וכמה התנכלו לו.

והנה... אחרי תקופה ארוכה שבה היה כלוא ומנותק, אותר מקום הגלות שלו בערבות קזחסטאן, ומאז הם 'תקועים' כאן יחד, במקום לא מקום, ב'חברותא' עם יתושים ועקרבים, 'שקצים' בורים ותתי-אדם.

שמחה מתוך ריק

ערב שבת, וה'דירה' ריקה לחלוטין. אין כלום, כלום! לא יין ולא דג, לא חלות ולא מרק, רק מעט מים דלוחים מהבאר. וזהו. בעצם, לא ממש ריקה. היא דווקא מלאה בצפרדעים ועכברים, יתושים ומחלות מסוכנות. אבל מצרכים לשבת – אין כלום.

פניה התכסו בדמעות. "זו תורה וזו שכרה? כך נאה לה לשבת המלכה, שכך יקבלוה בניה אוהביה? וכי כך נאה לו לבעלה הצדיק, החולה, הסובל כל כך, לקבל את השבת?".

מבעד לדמעותיה הצליחה לרגע לראות את דמותו של בעלה הקדוש, רבי לוי יצחק, מתקרבת אל הבית. מיד התרוממה, וניסתה ככל הניתן לעטות ארשת רגועה על פניה.

רבי לוי יצחק הולך ומתקרב אל הבית, צעדיו הולכים ונעשים מהירים ועליזים. הוא שם לב למצבה העגום של רעייתו, וכאילו לעצמו פתח בזמר: "יש לנו תבלין אחד – ושבת שמו! בתלמוד נאמר, שהשבת עצמה היא התבלין הטוב בעולם! יש לנו תבלין אחד – ושבת שמו!".

"גם אני" – סיפרה לימים – "נדבקתי בשמחתו הגדולה של הרב, והקושי הגדול כאילו נמחה מליבי".

השבת לזכרו

את הסוף הטוב של הסיפור לא זכה רבי לוי יצחק לראות. הוא נפטר בגלות ממחלה קשה ומייסרת. השבת, כ' במנחם אב, נציין שמונים שנה להסתלקותו.

דווקא האישה הצדקנית, הרבנית חנה, זכתה לצאת 'משם', להגיע לארצות הברית, ולראות במו עיניה את בנה הבכור מתמנה ל'רבי מליובאוויטש'.

השבת יציינו אלפי חסידיו של הרבי את זכרו הטוב של אביו הגדול, וינסו, ולו במעט, לנסות ללמוד 'מסירות נפש' מהי, 'שמחה בייסורים' מהי, ו'אהבת התורה' מהי.